10 Aug
10Aug

מאמר לתשעה באב

ישבתי על הקרקע בבית הכנסת, אוחז בידי בספר הקינות, ושומע מגילת איכה.

דמעות זלגו להן מעיני כשאני נזכר וחושב על אלפיים שנות הגלות של עם ישראל מאז חרב בית מקדשנו, מלחמות עקובות מדם, גזירות, ומיתות משונות, השואה הנוראה, כמו גם צרותינו האישיות, צרות עם ישראל, הטרגדיות, האסונות, וכל ההתמודדויות והקשיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו, כל אלו חלק מגלות אחת ארוכה וקשה מנשוא.

בגמרא מובאים חמשה דברים נוראים שאירעו לעם ישראל בתשעה באב: "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר" ובמהלך הדורות נוספו עוד אסונות רבים שקרו ביום הזה.

לעניות דעתי אין אנו מקפידים מספיק בדורנו להתפלל על הגאולה ולצפות לבניית בית המקדש מכיוון שזה רחוק מהשגתנו ואין בידנו להבין גודל הדבר, ומשום שאנו טרודים ביום יום ושכחים מזה תוך שיוצאים מנקודת הנחה שטוב לנו בסך הכל אז (חלילה) למה לצפות לזה. חשבו על זה: חשבו על כל הצרות והאסונות, התלאות והגלות וקשייכם האישיים ונתבו את זה לצער על חורבן בית המקדש והגלות. ואולי אם נחשוב על זה יותר ונתפלל על זה היום וכל השנה זה יגיע במהרה בימינו, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.

וכמובן בל נשכח שבית המקדש נחרב בעוון שנאת חינם וגם בזה עלינו להתחזק במיוחד בימים אלו שכל מחנה פוליטי מטיל רפש במחנה האחר וגורם לשנאת חינם עלינו להרבות באהבת חינם ובאחדות עם ישראל. 

בגמרא מסופר שפעם אחת היו עולים לירושלים רבן גמליאל ור' אלעזר ור' יהושוע ורבי עקיבא. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כשהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק (צוחק). 

אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?"

אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"

אמרו לו: "מקום שכתוב בו- "והזר הקרב יומת" [במדבר י"ח], עכשיו שועלים הילכו בו, ולא נבכה?"

אמר להם: "לכך אני משחק , שנאמר- "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו" [ישעיהו ח'] –וכי מה ענין אצל אוריה אצל זכריה, והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב [המקרא] נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה נאמר: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עִיִין תהיה והר הבית לבמות יער" [מיכה ג']. בזכריה נאמר: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" [איכה ד']. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת"

ובלשון הזה אמרו לו: "עקיבא, ניחמתנו! עקיבא! ניחמתנו"

"על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו: אתה ה' לעולם תשב כסאך לדר ודור: למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים: השיבנו יהוה אליך ונשוב חדש ימינו כקדם:" 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.